יש רגעים שקטים כאלה – כשאף אחד לא צריך ממני משהו, ואין רשימת מטלות דחופה. ואז פתאום עולה השאלה: אם אף אחד לא צריך אותי עכשיו, מי אני בכלל?
אני זוכרת יום אחד שבו ישבתי בסלון עם כוס תה ביד. הילדים ותמיר היו כל אחד בעיסוקיו, ולי לא הייתה אף מטלה דחופה או הודעה ממתינה. פתאום הרגשתי ריק, ואיתו פחד קטן: מי אני אם אני לא עסוקה בריצוי של אחרים?
האוטומט שנספג לנו בבגדים
ריצוי הוא כמו ריח עדין שנספג בבגדים שלנו מילדות. אנחנו לומדות לזהות רגשות של אחרים לפני שאנחנו מזהות את שלנו; להבין מה ישמח, מה ירגיע, מה ימנע כעס או דמעות. אולי גם את מזהה את זה – את היכולת לדעת מה אחרים צריכים עוד לפני שאת מבינה מה את מרגישה. עם הזמן זה הופך לאוטומט: אנחנו לא עוצרות לשאול מה אני רוצה, אלא מה נכון לעשות כדי לא לאכזב.
בשלב מסוים, כשאנחנו מנסות לשחרר את הדפוס הזה, עולה פחד אמיתי. כי אם אני לא מרצה – מי אני? אולי יפסיקו לאהוב אותי? אולי אגלה שאין לי מושג מה אני באמת רוצה?
הריק שבין מרד להקשבה
האמת היא שזה לא פחד "סתם". יש בו אמת עמוקה. כשאנחנו מתחילות לשחרר את הריצוי, נוצר חלל. אבל זה לא חלל מפחיד, אלא חלל של אפשרות.
החלק הזה בתוכנו, שעד עכשיו הוגדר רק דרך אחרים, פתאום פנוי. וזה בדיוק השלב שבו נולדת האפשרות לבחור מחדש. לא מתוך מרד או "דווקא", אלא מתוך הקשבה. כי מאחורי הרצון העז שיאהבו אותי, מסתתר בעצם רצון אחד פשוט: לאהוב את עצמי, גם כשאני לא מסכימה עם כולם.
השקט שגדול יותר מכל אישור חיצוני
אני זוכרת שגם כשהתחלתי לומר "לא" לאנשים שהייתי רגילה לרצות, הלב שלי רעד. ועדיין, אחרי כמה פעמים, גיליתי שהשקט הפנימי שקיבלתי מההקשבה לעצמי היה גדול ומתגמל מכל חיזוק או אישור חיצוני.
השלב הראשון הוא לא להפסיק לרצות בבת אחת. השלב הראשון הוא פשוט לשים לב. לזהות את הרגעים הקטנים האלה שבהם את אומרת "כן" ומרגישה כיווץ בבטן, או מסכימה רק כדי לא לראות אכזבה בעיניים של הצד השני.
תרגול של כנות וביטחון
ברגעים האלה מספיק לעצור ולשאול: "מה אני באמת רוצה עכשיו?". התשובה לא תמיד תהיה ברורה מיד, אבל עצם השאלה מתחילה להזיז משהו בתוכך. עם הזמן נבנה שריר חדש – שריר ההקשבה העצמית. זה לא שריר של מלחמה, אלא שריר של כנות, של הערכה עצמית וביטחון במי שאת.
השבוע, אני מזמינה אותך רק לשים לב. בלי לשנות, בלי להוכיח דבר. איפה את אומרת "כן" כשהגוף שלך כבר לוחש "לא"? ומה יקרה אם לרגע קטן – רק לרגע – לא תשתיקי את הקול הזה?
שם מתחיל החופש. שם את חוזרת לעצמך.