היום בבוקר חברה כתבה לי הודעה ושאלה אם אני יכולה לעזור לה במשהו קטן. ראיתי את ההודעה, וידעתי מיד שהתשובה צריכה להיות "לא".
זה לא קרה בגלל שלא אכפת לי ממנה. להפך, זה קרה דווקא בגלל שאכפת לי שהנתינה שלי תהיה שלמה ולא מרוקנת. הייתי עייפה, עמוסה, ורציתי רגע לעצמי.
ואז, כמעט מיד, האשמה הגיעה לבקר. היא לא הגיעה בצעקות, היא הגיעה בשקט; היא פשוט התיישבה לידי על הספה ושאלה בעדינות אם אני באמת בטוחה בבחירה שלי.
ההבדל שבין "אז" ל"עכשיו"
פעם, השיחה הזו עם החברה, הייתה נגמרת תוך שנייה ב"כן" אוטומטי. הייתי עונה מיד, ורק אחר כך מרגישה איך משהו בי זז הצידה ומתכווץ. בתוך ה"כן" הזה הסתתר תסכול שקט, והייתה שם תחושה מוכרת – ששוב לא ספרתי את עצמי.
היום זה כבר נראה אחרת. לא כי האשמה נעלמה, אלא כי היא כבר לא מחזיקה בהגה. היא עדיין שם, עדיין מדברת ושואלת: "מה הבעיה שלך לעזור רגע?" או "מה היא תחשוב עלייך?", אבל עכשיו אני כבר מזהה שזה לא הקול האמיתי שלי.
זה בסך הכל קול ישן שמתחפש למילים יפות כמו "אכפתיות" או "חברות", כדי להחזיר אותי לדפוסים המוכרים.
האשמה שלמדה להתחפש
האשמה שלי נהייתה מתוחכמת עם השנים. היא כבר לא אומרת לי "את לא בסדר" בבוטות, היא נהייתה עדינה יותר. היא לוחשת לי: "תהיי שם בשביל אחרים", "אל תהיי קשה מדי".
בלי לשים לב, קל מאוד לחשוב שזו אני, כשלמעשה מתחת לזה יושב פחד ישן. פחד שאומר שאם אהיה יותר מדי "אני", אולי יאהבו אותי פחות.
היום אני כבר רואה את זה בבהירות: האשמה הזאת לא באמת שומרת עליי. היא פשוט שומרת על דפוס ישן של הילדה, שלמדה שכדי לקבל אהבה היא צריכה להיות נוחה, זמינה ובעיקר – "בסדר" עם כולם.
לבחור לא להיעלם
אז הבוקר, מול ההודעה ההיא, פשוט עצרתי. נשמתי. נתתי לכל הקולות האלה להיות שם, אבל לא נתתי להם להקליד את התשובה במקומי. אמרתי לעצמי בשקט:
"אני לא מפסיקה לאהוב אף אחד, אני פשוט גם לא מפסיקה לאהוב אותי".
בדיוק שם, משהו בפנים התרכך. לא כי האשמה התפוגגה, אלא כי בחרתי לא לתת לה לנהל אותי. הבנתי שהתפקיד שלי הוא לא להעלים אותה, אלא לזהות מתי היא מגיעה ולבחור לא להיעלם יחד איתה.
יש ימים שזה בא בקלות, ויש ימים שזה דורש כמה נשימות עמוקות – ושתיהן אפשרויות טובות בדרך הזו.
נקודה למחשבה: בפעם הבאה שאת מרגישה את הכיווץ הזה בגרון או בבטן בזמן שאת מתלבטת מה לענות, נסי לעצור רגע. הקשיבו למה שעולה שם – האם הכיווץ הזה מנסה לשמור עלייך "בסדר" עם אחרים, או שהוא מבקש ממך, אולי בפעם הראשונה, להיות בסדר עם עצמך?
תזכרי שלפעמים, ה"לא" שאת אומרת למישהו אחר הוא ה"כן" הכי עמוק שאת יכולה לתת לעצמך.